ובנקודה הזו עומדים שני מבוגרים שנאמנים לרצון שלהם ״לשים את עצמם במרכז״. בוגדים בצורך שלהם ״להיות שייכים למשפחה״.
ובנקודה הזו עומדים שני מבוגרים שמייצרים כבר תקופה נרטיבים ששמים את עצמם במרכז. את הכאב, הסבל, הוויתור, הקושי שלהם.
נרטיבים שמפספסים את מי שמולם. את הכאב, הסבל, הוויתור, הקושי שלו.
בעולם המודרני נוצרה פנטזיה שאפשר להיות אישה שהיא גם וגם.
פנטזיה שמביאה לתסכול, אשמה וסבל רב למי שלא מצליחה להיות.
לא כי היא פגומה.
פשוט כי זו פנטזיה ולא מציאות.
מחוזה זוגי נסתר לחוזה זוגי משותף ומודע
שינוי חוזה זוגי = מעבר למערכת יחסים שיתופית.
מערכת יחסים שיתופית זו מערכת של יחסי גומלין שמבוססת על הדדיות בין שני מבוגרים. המאמץ, ההשקעה, האכפתיות, ההערכה ההדדית, הנכונות לעשות טוב לשני, ההזדמנות להתפתחות ולהגשמה עצמית, האחריות, קבלת ההחלטות – מתחלקים בין השניים באופן שווה.
את לא באודישן, כבר התקבלת לעולם
אני רוצה שהילדה שלי תאהב את עצמה.
זה יקרה רק אם היא תזכה להסתכל לך בעיניים ולראות את המבט האוהב, המוקסם הזה שלך.
לא רק כשהיא ״מושלמת״. מקבלת 100 במבחן, מסיימת קורס קצינים או תואר ראשון בהצטיינות. זה קל.
אלא דווקא כשהיא אכזבה. את עצמה.
״ילד שלי, שתמיד תהיה לי שמח ומאושר״
בואו נבין משהו קריטי לגבי אושר.
כשהיעד בחיים שלנו הוא אושר או כשאנחנו מחזיקים בציפייה להיות מאושרים, כשאנחנו מתעסקים באופן אובססיבי בלהשיג אושר – יש סיכוי גבוה שמה שנקבל בחיים זה דיכאון.
למה?
כי אושר הוא לא יעד, אושר הוא תוצר לוואי.
איך בונים דימוי וערך עצמי אצל ילדים?
החיים הם מסע, מסע אל הלא נודע.
הערך העצמי הוא ההבדל בין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיראה את החיים כהרפתקה ויצא אליהם בסקרנות, בפליאה, ובהתרגשות לבין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיצא לחיים דרוך, חרד, כזה שיקרוס מכל קושי או מכשול שיפגוש בחיים.
בין להישאר ולסבול ללקום ולעזוב יש עוד אפשרות בחירה
אתם עם רגל אחת בחוץ במקום העבודה שלכם?
אתם מרגישים שאתם מחליפי עבודות סדרתיים?
אתם רוצים את מקום העבודה הנוכחי שלכם, אבל…?
מתאמנים רבים שיגיעו להתאמן על תחום העבודה יגלו שבין הבחירה להישאר ולסבול לבין הבחירה לקום ולעזוב יש עוד כמה אפשרויות שהם לא ראו.
האימון המנטאלי נגזר מהאימון פיסי. יש ביניהם המון קווי דימיון.
מערכת היחסים שלי עם הריצה התחילה בצבא, הייתי בת 21, רציתי נורא להדריך בבה״ד 1 אבל נכשלתי במבחן הריצה שהיה תנאי קבלה לתפקיד.
למדתי המון מהריצה על החיים, על היכולות שלי, על העוצמות הקיימים בי.