״מה התרומה שלי לעצמי, לאנשים שחשובים לי, לעולם?״
זו שאלה שבמשך שנים, אם מישהו היה שואל אותי, הייתי נתקעת בלי תשובה.
אני זוכרת את הפרצוף המופתע של אותם אנשים שהפנו אלי את השאלה הזו. מבט של ״את לא רואה שאת…״.
אז ראיתי.
ראיתי שאני סקרנית, ראיתי שאני חדורת מטרה, ראיתי שאני פרפקציוניסטית, ראיתי את החשיבה הלוגית הייחודית שלי. ראיתי. אבל לא ייחסתי לתכונות האלה חשיבות.
בראש שלי, הייתי בטוחה שכדי להצליח בעולם, להיות ״שווה״, צריך סט תכונות שונה לחלוטין מזה ששלי.
פחות ״סקרנית״ תכונה שגורמת לי להתפזר ויותר ״ממוקדת״.
פחות ״חדורת מטרה״ תכונה שגורמת לי להיות קשה עם עצמי, עם הסביבה ויותר ״גמישות מחשבתית״.
פחות פרפקציוניסטית״ תכונה שגורמת לי להימנע מניסיון ויותר ״מצוינות״.
פחות ״חשיבה לוגית״ שגורמת למח שלי לחפור ולחפור ויותר ״זרימה״.
וככה עם סל תכונות שאנשים חולמים עליו.
דימוי עצמי שאנשים מקנאים בו.
הסתובבתי בעולם עם ערך עצמי נמוך. מאוד.
עולם שתפסתי כגדול, ומפחיד, וכזה שיכול להיות בו המון רע.
וככה יצאתי למסע שנקרא ״החיים שלי״ עם תיק ריק. ריק מידיעה. שאני יכולה, בזכות עצמי, להתמודד עם כל מכשול, קושי, כאב שיגיע.
ספוילר – היום אני מתחזקת רשימה ארוכה לשאלה הזו ״מה התרומה שלי לעצמי, לאנשים שחשובים לי, לעולם?״.
מה ההבדל בין דימוי עצמי לערך עצמי?
דימוי עצמי – הוא מכלול התכונות והמאפיינים שהאדם מייחס לעצמו או חושב שהסביבה מייחסת לו.
ערך עצמי – הערך שהאדם נותן לתכונות ולמאפיינים שהוא מייחס לעצמו.
לדוגמה: אדם בעל כישרון טבעי להצחיק.
אם נשאל את האדם הזה – ״אתה חושב שאתה מצחיק?״ והוא יענה שכן, נבין שתכונה זו מרכיבה את הדימוי העצמי שלו.
אדם כזה, שגדל במשפחה שהומור הוא חלק מהאווירה המשפחתית בה, ייתן הרבה ערך לתכונה הזו שלו שתעלה את הערך העצמי שלו בעיני עצמו. בעוד שאולי אדם שגדל במשפחה של ״גאונים״ לא ייחס לתכונה זו חשיבות והיא לא תעלה את הערך העצמי שלו בעיני עצמו.
החיים הם מסע, מסע אל הלא נודע.
הערך העצמי הוא ההבדל בין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיראה את החיים כהרפתקה ויצא אליהם בסקרנות, בפליאה, ובהתרגשות לבין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיצא לחיים דרוך, חרד, כזה שיקרוס מכל קושי או מכשול שיפגוש.
אתם יכולים לחשוב על הדימוי והערך העצמי של האדם כעל הצידה לדרך שהוא נושא עימו במסע החיים.
אם התיק שלו יהיה מלא בדברים בעלי ערך בראייה הסובייקטיבית שלו יהיה לו יותר אומץ לצאת, לנסות ולחקור את החיים.
אם התיק שלו יהיה ריק או מלא בדברים חסרי ערך בראייה הסובייקטיבית שלו הוא יפחד ואולי יתייאש בעתיד לצאת, לנסות ולחקור את החיים.
כהורים יש לנו השפעה עצומה על פיתוח הדימוי והערך העצמי אצל הילדים שלנו.
איך בונים דימוי וערך עצמי אצל ילדים?
שני אבות יושבים בגינת שעשועים.
האחד אומר לשני: ״הילדה שלך זו הילדה שכל הזמן נופלת מהאופנים?״
עונה לו האב: ״לא. הילדה שלי זו הילדה שכל הזמן קמה״.
הערך העצמי הוא ההבדל בין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיראה את החיים כהרפתקה ויצא אליהם בסקרנות, בפליאה, ובהתרגשות לבין ילד שיהפוך לאדם מבוגר שיצא לחיים דרוך, חרד, כזה שיקרוס מכל קושי או מכשול שיפגוש
הדימוי והערך העצמי של הילדים נבנה דרך שיקוף, עידוד והוכחה מעשית.
שיקוף ועידוד –ההורים משמשים מראה לילד, מה שישתקף במראה הזו, יהפוך להיות האופן שהוא תופס את עצמו, הקול הפנימי שילווה אותו בחייו הבוגרים.
יש שני סוגי מראות שילדים יפגשו: מראת העידוד ומראת הביקורת.
במראת העידוד הילד רואה את העוצמות והכישורים שלו, את הטוב שקיים בו, את הערך והתרומה שלו לסיטואציה, למשפחה ובהמשך לעולם.
במראת הביקורת הילד רואה את מה שעליו לשפר ומה חסר לו ביחס לאחרים.
הוכחה מעשית לכוחות שאמרו לו שקיימים בו – זה לא מספיק שנשקף ונעודד את הילדים שלנו, נגיד להם במה הם טובים, וכמה הם נפלאים, הם חייבים התנסות מעשית שתהווה הוכחה לשיקוף מאיתנו ההורים. אם כהורים נגיד לילד כמה הוא אחראי ועצמאי אבל ביום-יום נלביש אותו ונכין עבורו את התיק לבית הספר, המסר ישמע אבל לא יחלחל לתוכו.
הדימוי העצמי של הילד שלכם והערך העצמי שלו, הוא ה-game changer במסע החיים.
זו המנגינה שישמע בראשו יום-יום. זו המנגינה שיפגוש לפני כל החלטה, משימה, קושי או אתגר.
זו המנגינה שממנה יתפתח ילד שיודע מה הרגל החזקה שלו או ילד שיפחד לעשות צעד כי כדי לצעוד אתה צריך רגל חזקה להישען עליה, והוא לא יודע מהי.
הורים, בואו לקבל כלים היום כדי לגדל ילד שיגדל להיות מבוגר בטוח בעצמו, אמיץ וסקרן.