לפני 6 שנים, בן הזוג שלי הפר את החוזה הזוגי הסמוי שלנו.
זה שאני חתמתי מולו ללא ידיעתו.
זה שמפרט את הסיבות שבגללן בחרתי דווקא בו.
בזוגיות שלנו היה לו תפקיד. הוא היה המושיע שלי בהרבה מובנים. זה שנתן לי ביטחון ויציבות והגנה, זה שקיבל החלטות עבורי, שדאג לי ועטף אותי ופינק אותי.
הכרנו בצבא, הוא היה קצין ותיק ומקומבן ואני קצינה צעירה, הוא דאג לי לכל דבר שהייתי צריכה.
כשהיה סטודנט הוא ויתר על הרכב שלו ונתן לי אותו לחודש שלם, כדי שיהיה לי נח יותר להגיע לבסיס.
נרשמתי לאוניברסיטה במרכז כי ידעתי שלא יהיה לי כסף להחזיק דירה אם אלמד רחוק מהבית, הוא הודיע לי שאני אלמד באוניברסיטה שהוא לומד בה – שאני אגור איתו ושהוא ידאג להכל.
הוא אפילו הצטרף לקורס תכנות שעשיתי במשך סימסטר שלם, כדי ללמוד את הקורס ולהכין איתי את העבודות להגשה.
ואלו רק כמה דוגמאות מתוך אינספור.
הוא דאג לי כמו שדואגים לילדה קטנה – תנאי שייכות שליווה אותי במשך שנים.
לפני 6 שנים, בן הזוג שלי הפסיק להתייחס אלי כמו אל ילדה והתחיל להתייחס אלי כאל שותפה לחיים.
לפני 6 שנים, הוא הפר את החוזה. חוזה לא הוגן שנחתם ביני לבין עצמי ללא ידיעתו.
לפני 6 שנים, הבן שלנו נולד. נסיבות החיים שלנו השתנו וגרמו לו להבין שכדי להתמודד עם משימות החיים החדשות צריך שני שותפים אחראיים ובוגרים. המצב החדש שנוצר גרם לו להפסיק למלא את חלקו בחוזה הלא מאוזן ביננו.
הוא כמובן לא הבין שהחוזה הופר מבחינתי.
אני כמובן לא הבנתי שהחוזה הופר מבחינתי.
לא הבנתי את זה באותה נקודה רק הרגשתי בלב את המשפט הבא – ״אתה לא רואה אותי״ משפט שאמרתי לו שוב ושוב, משפט שאני לא הבנתי אבל ציפיתי ממנו שיבין.
משבר זוגיות.
ספוילר – אנחנו עדין יחד. איך? תמשיכו לקרוא.
לפי התיאוריה האדלריאנית – האדם הוא יצור חברתי. הצורך שלו להרגיש שייך הוא צורך הישרדותי, בסיסי, כמו אוויר לנשימה. כשיש תחושת שייכות, האדם פנוי לעסוק במשימות החיים שלו: עבודה, זוגיות/משפחה, חברה. כשאין תחושת שייכות, האדם יהיה עסוק רק בחיפוש אחריה, ישקיע את כל האנרגיה והמשאבים שלו במרדף חסר תכלית שמטרתו להרגיש שייך. למשהו. למישהו.
אם תחשבו על זה, הצורך להיות שייך עולה על צרכים ביולוגיים אחרים שלנו:
כמה פעמים ויתרתם על שעות שינה בשביל להכין מצגת או להתכונן לפגישה חשובה בעבודה?
כמה חיילים, צעירים, שכל החיים לפניהם, מסכנים את עצמם עבור המדינה?
אם כך, מטרת העל של האדם היא להרגיש שייך.
למעשה מהרגע שהוא נולד הוא מנסה לענות על שתי שאלות שיכוונו אותו לעבר מטרת העל:
הראשונה, מטרת הביניים שלו, מה צריך לקרות כדי שיהיה לי מקום במשפחה, בקבוצה, בעולם?
השנייה, הטקטיקה שלו, איך אני צריך להתנהג כדי להשיג את מטרת הביניים שלי?
כך יוצר האדם את תנאי השייכות שלו בעולם – אם… אז אני מרגיש אהוב ושייך.
אתם יושבים? אם לא, אז שבו.
הבחירה בבני הזוג שלנו היא בחירה רציונאלית. אנחנו בוחרים בבני זוג שיאפשרו לנו להרגיש שייכים, אלו שיאפשרו לנו לממש את תנאי השייכות שלנו. עם תחילת הקשר הזוגי, כבר באינטראקציה הראשונה, נחתם חוזה זוגי נסתר. מדובר בחוזה פסיכולוגי.
סעיפי החוזה מפרטים מה כל אחד מהצדדים ייתן ומה יקבל בזוגיות הנרקמת ביניהם.
זהו חוזה שיש בו סכנה שירבו בו טעויות, אי הבנות ואי התאמות – כי הוא נחתם בין האדם לבין עצמו לגבי קשר עם אדם נוסף. חוזה זה מאפשר לכל אחד מהצדדים את התנאים שנחוצים לו כדי להרגיש שייך, והוא עובד כל עוד כל אחד מהצדדים מספק לאחר את התנאים לשייכות שהוא צריך.
המשמעות במרבית המקרים היא יצירת חוזה זוגי לא מאוזן, כזה שהמאמץ, ההשקעה, האחריות, קבלת ההחלטות – לא מתחלקים באופן שווה בין שני בני הזוג.
בספרה המרתק ״לומדים זוגיות״ מציגה ד״ר זיוית אברמסון תנאיי שייכות נפוצים בין בני זוג. כעת נתמקד בסוג אחד כדי להבין טוב יותר את התיאוריה.
המושיע והאבודה בלעדיו (זה כמובן גם יכול להיות הפוך – המושיעה והאבוד בלעדיה).
המושיע.
תנאי השייכות שלו הוא שליטה.
הוא צריך לקחת אחריות, להחליט, להוביל, להרגיש נחוץ, שמישהו אחר תלוי בו כדי להרגיש שייך.
האבודה בלעדיו.
תנאי השייכות שלה הוא חסות יתר/פינוק.
היא אישה שיכולה להיות נזקקת, מפונקת, תלויה, כזו שצריכה שמישהו יחליט עבורה, יגונן עליה, וייקח ממנה את האחריות והשליטה.
ניתן לראות בקלות איך החיבור בין שניהם מאפשר לכל אחד מבני הזוג לממש את תנאי השייכות שלו.
והם יחיו באושר ועושר עד שאחד הצדדים יפר את החוזה הזוגי הנסתר ביניהם.
כשהחוזה הזוגי לא מאוזן, כמעט תמיד יגיע הרגע שבו יידרש עדכון לחוזה.
ואם החוזה לא ישתנה? הזוגיות תפשוט את הרגל.
מתי נוצר הצורך אצל אחד מבני הזוג לשנות את החוזה הזוגי הנסתר?
- התפתחות וצמיחה של אחד מבני הזוג – ״האישה הקטנה״ שרוצה להתפתח אחרי שהילדים גדלו.
- גילוי המחיר – היא התחתנה עם גבר מרצה רק לא לקחה בחשבון שהוא מרצה לא רק אותה, גם את אמא שלו, הבוס שלו, חברים שלו.
- שינוי בנסיבות החיים – ילד ראשון, ילד שני, חולי או נכות של אחד מבני המשפחה, מעבר לחו״ל.
מערכת יחסים שיתופית זו מערכת של יחסי גומלין שמבוססת על הדדיות בין שני מבוגרים. המאמץ, ההשקעה, האכפתיות, ההערכה ההדדית, הנכונות לעשות טוב לשני, ההזדמנות להתפתחות ולהגשמה עצמית, האחריות, קבלת ההחלטות – מתחלקים בין השניים באופן שווה
שינוי חוזה זוגי = מעבר למערכת יחסים שיתופית.
מערכת יחסים שיתופית זו מערכת של יחסי גומלין שמבוססת על הדדיות בין שני מבוגרים. המאמץ, ההשקעה, האכפתיות, ההערכה ההדדית, הנכונות לעשות טוב לשני, ההזדמנות להתפתחות ולהגשמה עצמית, האחריות, קבלת ההחלטות – מתחלקים בין השניים באופן שווה.
דרכים נוספות לתאר סוג כזה של קשר הן:
שני הצדדים מפיקים תועלת מהקשר.
שני הצדדים יוצאים מורווחים מהקשר.
שני הצדדים תורמים ומועילים בקשר.
אז, איך משנים חוזה זוגי?
במשפט – מחוזה זוגי נפרד ונסתר לחוזה זוגי משותף ומודע.
זוגות רבים שהכרתי בוחרים בטקטיקה שעוזרת לטווח הקצר אך מחרבת את היחסים לטווח הארוך – בריחה, התעלמות או בליעה של התסכולים שמתחילים לצוף כתוצאה מהצורך לעדכן את החוזה הזוגי.
הדרך הקשה אבל זו שתגדיל את הסיכויים שלכם לשמור על הזוגיות והתא המשפחתי שלכם בטווח הארוך היא להעלות למודעות של שני בני הזוג את החוזה הזוגי הנסתר ולחתום יחד על חוזה זוגי, משותף, מודע וחדש.
כל זוג יוכל לעדכן את החוזה הזוגי שלו?
אני סטטיסטיקאית, אז אענה בצורה אחרת על השאלה הזו.
כדי שהסיכוי שלכם לעדכן את החוזה הזוגי יגדל, כלומר שהסיכוי שלכם להיפרד או לבגוד או סתם לחיות חיים מקבילים, אינדיווידואליים, מנותקים זה מזו יקטן, הכללים הבאים צריכים להיות עוגנים בזוגיות שלכם:
- זיהוי מראש של צמתים שעלולים להיות מורכבים לזוגיות ובחירה באימון/ייעוץ/טיפול לחתימה על חוזה זוגי חדש לפני שהחוזה הקודם הופך ללא רלוונטי, כשעדין יש אהבה ואכפתיות ורצון להישאר יחד.
- אולי זה רק משבר קטן, וזה חולף? לא! – מערכות יחסים לא מדרדרות בפתאומיות, זה תהליך עקבי של ריחוק, חוסר שיתוף, התכנסות לתוך עצמנו. מערכת יחסים טובה דורשת עבודה ותחזוקה.
- יש לי 100% שליטה רק על ה-50% שלי בקשר – החלק המבאס לגלות הוא שאין לנו יכולת או רשות לקבוע או להחליט על בני הזוג שלנו, החלק המעודד הוא שיש לנו שליטה מלאה על עצמנו. וזה – המון!
- צריך שניים לטנגו – כשהאומללות, הכאב והקושי מגיעים לזוגיות, כל צד משוכנע בדרך כלל שהאשם למצב הוא האחר ורק הוא. היכולת להבין שכל אחד מהצדדים תורם למעגל הייאוש, הכאב האומללות משמעותית.
- למרות ששני בני הזוג תורמים למעגל הייאוש, הכאב והאומללות לגדול, די בשינוי שעושה אחד מהם כדי לעצור ולשנות את הכיוון הלא רצוי שאליו דוהרת הזוגיות.
״ניסיתי הכל, זה אבוד״
משפט שאני שומעת לא מעט.
אז זו דעתי עליו –
אם המשפט הנפוץ בזוגיות שלכם הוא ״את/ה לא רואה אותי״.
אם הדרך שלכם לבקש עזרה מבני הזוג שלכם היא דרך תלונה.
אם כשמבקשים ממך לפרגן לבן/ת הזוג שלכם המשפט שיוצא לכם מהפה ״היא פחות מעצבנת מאמא שלה״ או ״הוא סך הכל אבא טוב למרות שאתמול…״
כנראה שלא ניסית הכל.
רק אחרי כל זה, במידה וצד אחד משנה את דרכיו ואת מעשיו – משקיע, מתאמץ ומשתדל לשפר ולהשתפר והצד השני בוחר להישאר במקום, יש לזכור שמנישואים שלא כמו הורות, יש דרך החוצה – זו בחירה עם מחיר.
הכל יכול להיות אחרת! גם מערכת היחסים שלך!